אני רק שאלה

תקציר:
"הייתי די שמחה בחלקי. השקעתי זמן ואנרגיה ברכישת מיומנויות וביצירה של אישיות שדעתי נוחה ממנה: למדתי באוניברסיטה, פיתחתי קריירה עצמאית, שיחקתי וביימתי בתיאטרון ברחובות, הייתי פעילה בבית הכנסת, פה ושם הרציתי והתנדבתי – ומה אני עכשיו, בלי כל אלה? מה הם הדברים שאבדו – יכולות פיזיות? קליפות אישיות? שכבות של דימוי עצמי?" מיכאלה קלי מתבוננת בחיים ובמוות, באהבה ובמחלה שהתגלתה באיחור – ותוהה עד כמה להאמין למציאות כפי שהיא נגלית לעיניה וכפי שמקובל לפרשה. בהתבוננות סקרנית ואנליטית, נוקבת ואפילו הומוריסטית, היא בוחנת את אחריותה לבחירותיה ולגורלה, דנה בכאב ובפחד, בתלות וברחמים, בממסד הרפואי וברופאים, ואגב כך מערערת על תפיסות מקובלות וחופרת מתחת למילים ולמשמעויותיהן. -- מאתר ההוצאה.

עותקים